הטיפול האוסטאופתי לצלקות 

כל מי שמגיע לטיפול אוסטאופתי אצלי נשאל על ניתוחים או פציעות בעבר. הסיבה היא שאני צריכה לדעת אם יש צלקות שמצריכות טיפול. למה לטפל בצלקות? הנה התשובה:

הצלקות הינן חלק מהתהליך הטבעי של הבראת פצע. אולם לעומת הרקמה המקורית, הצלקת היא רקמה באיכות פחות טובה. מה שאומר שסידור הסיבים שלה הוא מבולגן. הצלקת לא נמתחת טוב ועלולה לגרום להגבלת תנועה. אצל חיות, הגוף יוצר שכפול מדוייק של הרקמה הפגועה והן מחלימות לגמרי. אצל בני אדם צורת ההחלמה ואופי הרקמה הצלקתית תלוי בחומרת הפצע ובמיקומו. רקמת החיבור (הפסיה) מחברת אותנו מכף רגל ועד ראש, ופציעה שלה יכולה לגרום לבעיות מקומיות ו/או יותר מפושטות.

כאשר יש פצע (טראומה או ניתוח), הגוף מתחיל בתהליך הריפוי. התהליך כולל שלושה שלבים, כאשר סיום האחד הוא סימן בשלב הבא להתחיל. סדר השלבים זהה מרקמה לרקמה, אבל משכם אינו זהה והוא תלוי במיקום הרקמה. השלבים הם:

1. השלב הדלקתי - בשלב זה נשפך דם מכלי הדם הפגועים אל תוך הפצע ואז הוא נקרש וחוסם באופן זמני את הפצע. כלי דם ברקמות שכנות מתרחבים באופן זמני (נקרא ואזודיליישן) וגורמים למראה האדום ולתחושת חום באיזור הפגוע. חומרים נוספים כמו פרוסטגלנדינים, היסטמין ותאי מאסט בין היתר עובדים על תהליך הקרישה. השלב הדלקתי נמשך כ - 4 ימים תלוי בחומרת הפציעה והאם יש פציעות נוספות או זיהומים.

2. השלב הפיברובלסטי - זה השלב בו מתחילה מלאכת הבניה. הוא יימשך כשלושה שבועות. הפיברובלסטים הם התאים שמייצרים את סיבי הקולגן, אלו הסיבים שבונים את רקמת החיבור. תאים של הרקמה הפגועה, שנמצאים בשולי הפצע מתחילים מיד להתרבות, בשביל לסגור את פני השטח של הפצע. דבר נוסף שקורה בשלב זה הוא הקטנת גודל הפצע ע"י יצירת מסגרת של תאים פיברובלסטיים, שהולכת וקטנה. הדבר האחרון שקורה במקביל בשלב זה הוא יצירת סיבי קולגן ע"י התאים הפיברובלסטים. הקולגן הוא זה שבסופו של דבר יסגור את הפצע ויבנה את רקמת הצלקת.

3. שלב הרימודלינג – סגירת הפצע לא מספיקה. כדי שהרקמה תהיה פונקציונלית, היא צריכה להתאים עצמה לתפקידי הרקמה המקורית, והיא צריכה להיות חזקה ולעמוד במתחים. בשלב זה יש איזון בין יצירת קולגן ופירוק קולגן, כך שהמסה של הצלקת לא גדלה. עוד דבר חשוב הוא שהצלקת תהיה בעלת קפלים, כך שתוכל להמתח ולא תגביל תנועה.

הנה מספר דוגמאות לצלקות שיש להן השלכה על מבנים אחרים בגוף:

צלקת של ניתוח קיסרי יכולה לגרום לכאבי גב. אבל איך? הרחם מחוברת לסקרום, שזו העצם האחרונה בעמוד השדרה, ברצועות גדולות ורחבות.  שנקראות sacrouteral ligaments. בגלל החיבור הזה, הצלקת הניתוחית ברחם (ובכל הרקמות היותר חיצוניות), יכולה למשוך את הסקרום למנח לא נכון, ולגרום לכאבי גב.

צלקת של ניתוח אפנדיציט יכולה למשוך את החצי הימני של האגן למעלה וליצור חוסר איזון באגן.

צלקת של ניתוחי לב תפריע לאיזון של כל חגורת הכתפיים (בהתסתכלות צרה) ושל כל הגוף (בנקודת מבט רחבה) היות והלב הוא מרכז הגוף.

לאוסטאופתיה מספר טכניקות מיוחדות לטיפול בצלקות. מטרת הטיפול היא להשיב את הגמישות לרקמה, ולשחרר הדבקויות שגורמות להגבלה בתנועה. הצלקת היא בעדיפות גבוהה לטיפול היות והיא יכולה לשנות מנחים של המפרקים כפי שנכתב למעלה. באופן כללי רקמה רכה מתאחה תוך מספר שבועות. הטיפול האוסטאופתי לצלקת יכול להתחיל מספר שבועות לאחר הפציעה. האוסטאופתים מטפלים גם בצלקות ישנות. 

המאמר מתבסס, בין היתר, על המאמר: Maureen A. Hardy, (1989). Biology of scar formation. Physical Therapy, 69:1014-1024

ניתן להכנס למאמר המקורי בקישור הבא: http://www.physther.org/content/69/12/1014.full.pdf